Isla Mujeres

טוב, ת'שמעו, יפה וצבעוני כאן. ממש.

מה בעצם צריך הבנאדם יותר (לכמה ימים, לא לכל החיים...)? אי, חופים, מים כחולים, אוכל מקסיקני טעים, לא הרבה תיירים (מניח שזו הקורונה וכל שאר התיירים הפוטנציאליים מתים) ואנשים חייכנים.

האי קטן יחסית, מאד מאורך, עם "מרכז" אחד מאד חמוד שלא נמצא במרכז, אלא בצפון שלו - שם גם החוף המפורסם והמגניב (ים כחול, חול לבן שממשיך עמוק פנימה באופן רדוד, ובהמשך מלא יאכטות של אמריקאים עשירים שהגיעו בשיט)

אם תחפשו isla mujeres בגוגל, התמונה ה-16 תהיה של כבש. הם קוראים לו פה los keves que dies e ceis, ומשם בעצם ההשראה למחזה של יהונתן גפן.

הגענו במעבורת שיצאה ממש ממול הבית שלנו ב-Cancun. השארנו את כל המזוודות שם והבטחנו לחזור לעוד לילה כשנשוב מהאי. נוח לטייל עם 3 תיקי גב וזה הכל!

צעדנו לחנות התכשיטים והשכרת האופניים של 'דני שובבני'. יש כזה, מסתבר. אשתו של דני, מקסיקנית חמודה, הראתה לנו איזה 2 דירות. השניה היתה נהדרת. שם אנחנו גרים כרגע. מעל המדרחוב במרכז, יש מוסיקה חיה בערב (טוב, גם עמוק לתוך הלילה... זה היה עלול להפריע לנו אם לא היינו כל כך גמורים כל ערב).

בעצם, זה לא שהבית קרוב לפאב עם מוסיקה, אלא שהוא חולק קיר עם הפאב. בעצם, זה אפילו יותר מזה, יש לנו חלון שכשפותחים אותו, אנחנו בעצם בבר של הפאב, מאחורי הבר-מן, איפה שמאחסנים את המלח-פלפל-לימונים למוחיטו. שזה יעיל. כי בדירה לא היה מלח עד שפתחנו את החלון ושאלנו מלחיה...

דאגנו גם לשבת שם עם הילדים באיזה ערב. היה נפלא. הם כמעט נרדמו על הטאקו שלהם...

אז מה יש פה בעצם?

יש פה ים.

ועוד ים

*בתמונה האחרונה- מוחיטו קר ומזג אויר חם. מאד נחמד...

יש פה צבעים

התמונות הן ממרפסת הדירה שלנו. נגני רחוב (מאריאצ'י), אינדיאנים בכאילו וארטסניאס בשפע. בעצם, אחת התמונות הן של המרפסת מנקודת מבטו של השכן המקסיקני...

הדוכנים צבעוניים ויפים. הכל לתיירים, כמובן, אבל המחירים ממש סבירים. ולכן קנינו... (טם טם טאם....) כלום. בשווקים במקומות הבאים בטח נמצא את אותם דברים ביותר בזול.

וגם, בעצם, אנחנו לא צריכים כלום. רק לאכול כל הזמן! בעיקר פירות -

יש פה פירות