San Cristobal del Las Casas

אז הגענו לסן קריסטובל. (חחח... זה היה לפני איזה חודש וחצי, אבל wix זו פלטפורמת בלוגים כל-כך איומה, שעוד לא הצלחתי להעלות את הבלוג הזה לאוויר. עשו לעצמכם טובה, ולכו על wordpress או כל דבר אחר אם אי פעם תכתבו בלוג...)

גם פה היינו בירח הדבש, וכל מה שאני זוכר זה שהיה צבעוני ונחמד.

אז- הזכרון המדהים שלי לא משקר.

כלומר, באמת מאד צבעוני פה. וממש ממש נחמד.

אנחנו עכשיו באתר קמפינג נחמד. הכי קרוב שיש למרכז העיר שאפשר לחנות בו עם היפה-והחיה. יש חשמל-מים-ביוב צמודים לקרוואן, יש שירותים-מקלחת-מטבח-משותף-אח-ביליארד, וזה עולה 40 ש''ח ללילה... נותן פרספקטיבה מעניינת על חניונים בישראל...

טוב, השוק:

יש מלא צבעים!

יש אנשים. כלומר, ברור שיש אנשים. פשוט יש די הרבה אנשים שנראים כאילו נלקחו מסרט על אינדיאנים. זה מאד מגניב. בטח ירגיש אפילו יותר 'אותנטי' ככל שנתקרב לגואטמלה.

יש כנסיה. כיאה לכל עיר קולוניאלית שמכבדת את עצמה. ולכבוד הבחירות הקרובות: כנסיה וגרפיטי על החומה שסביבה...:

יש מלא אוכל, כיאה ל... אה... כיאה לכל מקום שאנשים רוצים בו לאכול...

אוכל מוזר-

מיץ קנה סוכר-

ודונאט שעשה אותי מאושר...

(האחרון סתם היה חרוז מיותר)

והנה אוכל בלי חרוז:

קדרת מתכת מהבילה עם כל מני ירקות על מצע אורז מגניב. חרוך כזה. זה במסעדה קוריאנית (כן, דרום) והסיבה שלקחנו את זה היא שקוראים לזה bibimbob. ואנחנו כאלו תומכי ביבי שלא יכולנו שלא לקחת מנה על שמו.*

* איזה כיף, חודש וחצי אחרי, לגלות שתקופת השררה נגמרה...

---

יש כפרים מעניינים בסביבה. למשל Chemula ששם יש כנסיה מהמאה ה-16, בה אנשי הכפר (נצר למשפחות המאיה, אז וגם היום) התפללו בנוצרית-מאיה מעורבבת. כבר כשהגיעו המיסיונרים והכריחו אותם להתפלל בכנסיה, הם התפללו לאלים שלהם, על פי אמונתם, בכנסיה. היום זה התערבב הרבה יותר, ובכנסיה יש דמויות של כל הקדושים הנוצרים, מסודרים לפי גברים ונשים / שמש וירח. כל אחד מתפלל לקדוש המתאים לבעיה שרוצים לפתור. פריון, כסף, גשם וכו'. נשמע פאגאני? בדיוק. רק בכנסיה. ועם ישו הצלוב וכל זה...

אבל הקטע המגניב הוא הבפנים של הכנסיה. אסור לצלם בפנים, אז מצאתי תמונה מהאינטרנט:

בכל רגע נתון דולקים אלפי נרות, ועל הרצפה במקום ריצוף יש עלי אורנים טריים (מחליפים כל 3 ימים). זה כי תפילה אמורה להיות בטבע...

אז איך כל זה קשור לגרעפסים, אתם שואלים?

למה שתשאלו שאלה הזויה כזו?

בכל מקרה, שאלה טובה. את טקס התפילה, הם עושים מול הקדוש המתאים, תוך הדלקת עשרות נרות, שתיית משקאות מוגזים ואלכוהול מקומי (נקרא POX) - גם הילדים, ותקיעת גרעפסים. כן, גרעפסים. למה? כי זה מגרש את השדים, כמובן!

שיהיו בריאים.

ואם כבר בקטגוריית 'שיהיו בריאים' - הנה מראות מהעיר...:

ההגדרה המושלמת ל'שיהיו בריאים'...

יש שפע של artesanias. אצל אחד באמת מוכשר כולם קנו צמידים ושרשראות...:

אחד השיחוקים הגדולים בטיול, אגב, להביא מגנטים...

---

מה עוד היה מעניין לנו כאן? ישראלים. פגשנו משפחות ישראליות שגרות כאן. שבוע, שבועיים, שלושה חודשים.

היינו בשתי ארוחות משפחות כיפיות אצל לוטן וניק שמארגנים סביבם משפחות (למפגשים, לחוגים משותפים וסתם). זה מעניין מאד לפגוש את כל המשפחות הללו שעזבו הכל ויצאו לחיות בלי איזה דד-ליין. אנחנו אולי 'מטיילים הרפתקנים' יותר מחלקן, אבל העובדה שזו הרפתקה בלי גבול במקרה שלהם הופכת את זה למאד מעניין.

מעניין? אפילו מושך, מה אני אגיד...

בכל מקרה, הצטרפנו לחוג פארקור, ולחוג קרמיקה, למסעדה ביחד, וסתם ללהיפגש, והיה מאד נחמד.

(להלן: פארקור)

לוטן וניק עברו לקוסטה-ריקה מאז (הם לא מטיילים בדרך, אלא עולים על מטוס ועוברים דירה לכמה חודשים כל פעם), אז אולי עוד נפגש בסוף המסע שלנו שם...

זו המדורה בחצר שלהם. קצת יותר מאוחר כבר היו מלא מבוגרים עם בירות סביב המדורה, ילדים מתרוצצים מסביב, וטחינה. ממש היתה טחינה. טירוף!!!

זהו.

סן-קריסטובל-דה-לאס-קאסאס היא ממש עיר must אם אי פעם תגיעו למקסיקו. למי שלא זוכר בע''פ, שיעשה קעקוע קטן באיזור מוסתר בין הבהונות או משהו כזה. זה לא צפוי להיות כיף, אבל לא הכל כיף בחיים...

(בתמונה: הדברים האלו שהן מכינות)