דואליות גל-חלקיק / שירה של ולדיסלבה שימברובסקיה

קרן אחת, עדינה, מפציעה לה מבעד החריץ הפתוח בצהר הגג. כמה כח יש לחלקיק-למחצה לחדור את נימי העפעף הסגור, להאיר-להעיר, ללטף ולאמר 'הבוקר הגיע, ישנת כבר די' עוד גלגול כמנסה לחמוק מן האור, אך די במעט ממנו כדי לגרש הרבה מן החושך. אמרו וצדקו. וברקע לחשושי הילדים, כהמיית יונים המתחברות לאיטן בסבך ההתעוררות לכדי משמעות. ששש... אל תעיר אותם עדיין; בוא נסדר את השולחן; זהו, מוכן, סגור את הגז... וניחוח נעים מתפשט בחלל. חביתה? חביתית? לא משנה כלל ועם הניחוח מתפשט החיוך מעמיד פני ישן אך נמשך לו הפוך ושלושה חיוכים קטנים וגאים תראו מה עשינו, עם הזרוע מראים שולחן קטן וערוך לתפארת - לא. זה חלום של משפחה אחרת. הבוקר שלנו יותר דומה לשלווה המופרת בפיקה של ברך באיזור גלגל העין. אאוצ'. אוי סליחה, ניסיתי להגיע לטלפון.

(אבל עדיין עם הקרן-שמש מהחלון בגג) הקרוואן הוא באמת בית קטן וצפוף... מת על זה. הולך להכין לכולם חביתה. או חביתית.

(הבוקר, רואים סרט בנטפליקס ומנשנשים תפוח)