היפה והחיה

"אופס, איי דיד איט אגאין". כן, קנינו קרוואן. במקסיקו. מרגש ממש.

אבל נתחיל מההתחלה.

פייר, מבסוט עלינו. כלומר, הזמן יגיד אם עשינו החלטה נכונה, אבל מבסוט עלינו שהחלטנו ועשינו... קנינו קרוואן במקסיקו. מתכננים למכור בעוד 3 חודשים בקוסטה-ריקה. זה בהווה. אבל הרבה יותר מעניין תמיד לדבר על העבר. אז... כשהחלטנו (שמנסים) לטוס למרכז אמריקה, החלטנו לבחון את האופציה של טיול בקרוואן. סבבה, זה לא יעד מספר אחת לקרוואנים כמו אוסטרליה וארה''ב, אבל גם ישראל לא, והיה לנו מדהים עם הקר-בית. זה חוסך את עלויות המגורים, חוסך בלאכול בחוץ, וחוסך את עלות השכרת הרכב כי... כי זה רכב. כלומר, חוסך אם זה שלך ולא אם שוכרים. 'אז בואו נקנה קרוואן' חשבנו לעצמנו. ואז התחלנו לעשות על זה דוקטורט, כמו שצריך אם רוצים למצוא את מה שמתאים לך מהארץ. בכלל, אם רוצים להבין מה מתאים לך. או איך לא לעשות טעויות מטופשות. אז ככה: (מניח שאני רושם את זה לפי סדר חשיבות) אנחנו רוצים לקנות קרוואן שיקח אותנו מצד אחד לצד שני של מרכז אמריקה בלי לעשות צרות. חנוך אומר: שנת 2005 ומעלה. זו תמונה של רכב שנת 15 לספירה באתר הקרוואנים שלנו. הוא היה משאית כיבוי אש יפנית פעם...

רוצים קרוואן שיוכל לנסוע גם בדרכי העפר של קוסטה-ריקה ובכלל בכל מני חורים. כלומר, לא קרוואן אמריקאי סופר- נפתח שנראה כמו אוטובוס (חבל, יש כאלו די מטורפים. הנה תמונה של אחד שחונה לידינו), אלא אחד שמבוסס על רכב פיקאפ גדול.

רוצים קרוואן שלא יעלה יותר מדי, אבל שנוכל למכור בסוף במחיר דומה. רוצים מספיק מקום לכולם. כלומר, יהיה נחמד להתרווח. רוצים אחד שמותר לנו חוקית לקנות. וגם למכור זה אתגר. בעצם, אולי הייתי צריך להתחיל בשורה הזו. קרוואן שאפשר לקנות. אז על זה ארחיב תיכף- איך אפשר לקנות קרוואן. או רכב. במרכז אמריקה. כשאתה לא תושב המדינה... במקור תכננו להתחיל את הטיול בקוסטה-ריקה ולסיים במקסיקו. זה גם די התאים לזה שקוסטה-ריקה היתה עם גבולות יבשתיים סגורים לכניסה, אבל אפשר לצאת יבשתית. כלומר-נקנה קרוואן, נצא משם, נכנס בסוף למקסיקו- ונמכור. רק ש... קוסטה-ריקה היתה עם גבולות סגורים כבר הרבה חודשים. והם נותנים אשרת שהיה לרכב ל-3 חודשים. אז מתישהו התחיל הסגר, ולאנשים היתה הזדמנות של 3 חודשים למכור ולטוס משם. או פשוט לצאת משם בתוך 3 חודשים. בכל מקרה, 3 חודשים אחרי תחילת הסגר, לא נשארו קרוואנים בקוסטה. כולם יצאו מהמדינה ולא נכנסו חדשים. אז הפוך, גוטה. הפוך. נקנה במקסיקו, נמכור בקוסטה-ריקה. רק שעכשיו צריך להבין באמת איך קונים רכב במקסיקו ... וגם לקוות שהגבולות של קוסטה-ריקה יפתחו מתישהו. כשמסכמים את זה, זה לא נשמע מסובך: רכב מקסיקני אי אפשר לקנות אם אתה לא תושב. רכב זר נכנס למקסיקו עם אישור שהיה זמני, שבו כתוב שאינך יכול לסחור בו. כלומר, אי אפשר. אתה יכול לקבל ממישהו ייפוי כח להשתמש ברכב שלו, ואולי אפילו לעבור גבול יבשתי, אבל זה לא מספיק כדי למכור. כלומר, אני לא הייתי קונה רכב ממישהו שהיה מספר לי שהרכב הזה לא שלו אבל הנה הוא מוכן למכור לי אותו ולתת לי ייפוי כח להחליף אותו בייפוי הכח שנתנו לו. ואל תדאג, כשתרצה למכור, פשוט תן למישהו עוד ייפוי כח, לא סיפור... בקיצור, dead lock אלא אם... אלא אם תמצא רכב זר שבו תסע במקסיקו תחת ייפוי כח, אבל כשתצא ממנה הרכב יהפוך להיות רשמית שלך, כדי שתוכל למכור אותו בסוף כמו בן אדם... איך עושים קסם כזה? פשוט. מחפשים ארץ (ארהב) שיש בה מדינה בה כל אחד יכול לפתוח חברה בע''מ גם אם איננו תושב (מונטנה), מחפשים את המחוז עם מינימום מיסי מדינה (קאליספל), פותחים שם חברה, רוכשים רכב עם לוחיות רישוי אמריקאיות של מדינה כלשהי, מעבירים את הרכב להיות רשום על שם החברה שלך במונטנה, ומקבלים לוחיות רישוי חדשות, נוסעים במקסיקו על הרכב עם ייפוי הכח ואישור השהיה הזמני, וכשיוצאים למדינה אחרת (נגיד, גואטמלה), נכנסים עם הלוחיות החדשות של הרכב החדש שלך, אדון בן הראל בע''מ...

פשוט לא? נותר רק למצוא קרוואן כזה. אז אחרי די הרבה חיפושים מצאנו שניים שנראו לנו מתאימים. שניהם לא עומדים בקריטריון של 'מרווח' אבל זה באמת מותרות. החלטנו ללכת על זה שעשה לנו יותר חשק (טוב, גם יותר זול) אבל לא היה במסלול הטיול שלנו בכלל. כלומר, דרום מקסיקו ולא צפון-מזרח, היכן שהיינו... אבל הגיאוגרפיה היא דבר נזיל כשיש זמן וטיסות פנים ונסיעות של 7 שעות בהרים עם ילדים שמקיאים על ההורים שלהם. לא ילדים במובן הגנרי, אלא הילדים שלנו...

איך שנסיעת האימה הסתיימה, 100 מטר מתחנת האוטובוס, פתאום אנחנו רואים את הקרוואן ההוא מהאינטרנט...

הם בדיוק נסעו לרוקן את השפכים. רצינו להגיד להם שאנחנו רוצים את הקרוואן כמו שהוא, עם הכל, אבל התביישנו. אז קיבלנו אותו מאוחר יותר בלי השפכים...

איזה דבר מוזר לכתוב, הא?

מילא.

אז הגענו בצהריים.

ישר נכנסתי עם הבגדים לים עם גלים של 2 מטר.

אחה''צ- ראינו את הקרוואן.

ערב- עשינו נסיעת מבחן שעברה בהצלחה*.

ערב מאוחר- לחצנו ידיים.

לילה- שיחה עם הבנק. אצלם בוקר. העברת כסף.

בוקר- הכסף אצל המוכרים, ואנחנו הבעלים המאושרים של היפה והחיה.

היפה, the beauty, זה הקרוואן. Lance lite שנת 2004. באמת יפה.

החיה, the beast, זה הפיקאפ F250 עם מנוע V10. שנת 2002. ממש חיה.

רק אז בעצם גילינו שאפשר להפריד ביניהם, לגור ביפה באתר קרוואנים ולנסוע בחיה בנפרד. זה פיצ'ר מעולה שהיה לנו עם הקרוואן הנגרר בארץ, ולא חשבנו שיהיה לנו עם motorhome. אז יש, וזה סופר נוח.

זה ממש נראה קטן, הדבר הזה ל-5 אנשים, אבל וואו, זה כמו התיק של הארי פוטר- בפנים יש מלא מקום! ו... יש תנור אפיה!!!

וגם על הגג יש מקום. גובה 3.5 מטר.

המקום הראשון (והיחיד בינתיים) שחנינו בו הוא los mangos ranch. וכן, יש פה מנגו. אינסוף מנגו. וזו בדיוק העונה ... גם קרמבולה ואפילו עצי קשיו. ובריכה. זה די חשוב בעיירה שנמצאת על הים השקט, רק שהוא ממש לא שקט, מסתבר.

אנחנו מתרגשים לצאת לדרך.

היו לנו בערך 3 שבועות של airbnb, booking.com, fake_name_carrentals, אין מטבחון בדירה? טוב, נאכל בחוץ. אין גם קומקום במלון? טוב, נשתה בחוץ. זה די מרגש להתחיל להתגלגל עם הבית מעכשיו!

זה גם עבודה.

מאז שעברנו לקרוואן הספקתי לפרק את המזגן בגלל נזילה, לשים חומר איטום על חלון שדלף, לגלות שהמדיד של המים האפורים לא עובד טוב והכיור עלה על גדותיו, אבל בשביל זה אנחנו עושים את זה, לא? כדי שתהיה לי תעסוקה :-)

אה, ולתקן את המקרר שיודע לעבוד גם על גז, אבל אף כלי עבודה לא הצליח להכנס ולחזק את צינור הגז, עד שניסרנו איזה כלי...

זהו. מתרגשים. יאללה ביי.

אה, רגע:

* נסיעת המבחן. אז הרכב עבר את הנסיעה יפה. אני לא קיבלתי ציון מדהים אחרי שלא קלטתי כמה הקרוואן גבוה והתנגשתי בעץ מורינגה שצמח (זמן עבר) מעל הכביש. חצי ממנו עדיין צומח יפה. חצי... אה... פחות.

זה אני ומאט, המוכר, קצת אחרי התקרית...:

יאללה, שנסע רק בדרכים טובות.

ההראלים (שוב) בדרכים.