הר מירון. כי גל חום וצריך מקום גבוה ממש.
- Ben RL
- Sep 3, 2020
- 2 min read
אז היינו ברמת השופט. והיה סופר כיף. ותכננו להישאר אבל עמד להיכנס גל חום. ולא בא לנו טוב להזיע באיזור החריץ.
אז התקפלנו.
זה לקח בערך חצי יום.
כולל החלפת גלגל בקרוואן.
מאד חם היה.
הזעתי מלא בחריץ...
אבל יצאנו לדרך, והנה- הר מירון!!!
שנית חירבת חממה לא תיפול!
החניון פה פשוט מושלם. אפשר לשים את הקרוואן ליד העצים, אבל ככה שהקולטים הסולאריים לא מוסתרים. אפשר להגיע גם לנקודות בתוך השטח, אבל במחיר של לפנצ'ר גלגל על אבן. בקיצור מושלם.
חוץ מהפנצ'ר. אבל תכלס הכל לטובה.
בזכות זה אנחנו יכולים לספר על 2 פנצ'רים ביום אחד. זה כבוד גדול בקרב אוכלוסיות מסויימות שמעריכות דברים כאלו. שערות על החזה וריבוי פנצ'רים.
אבל באמת הכל לטובה. גילינו שיש גם צמיגים מחוזקים ושמה שיש לנו זה די פח, אז החלפנו לנורמליים.
אבל טיפה אחורה: יצאנו לדרך מרמת השופט.
ברמת העיקרון.
קודם צילמנו.
ואז יצאנו.
אה, רגע, הנה קטע סוריאליסטי שקרה יום קודם לכן...:
אני ו-3 הילדים חוזרים מסיבוב לא מוצלח עם האוטו (ניסינו למצוא גלגל ספייר לעגלה. מצאנו קרואסון בארומה). מול הבית חונה האוטו של תן-גז שהגיע להחליף לנו בלון גז. זה לא היה מוזר אם הבית לא היה על גלגלים באמצע יער...
סחתיין עליהם! באו, החליפו, הוסיפו לנו עוד נקודת גז חיצונית ועכשיו אפשר לבשל עם המטבחוץ שלנו (הישר משנות השבעים):
טוב, יאללה למירון.
בדרך למירון עברנו דרך אחת מהרבה הפגנות הדגלים השחורים שקורות עכשיו בארץ. זו היתה די מיוחדת. זקנצי'ק. אחד. לבד. באיזו צומת שכוחת אל. עומד ומפגין. כל הכבוד לו!!!
איך שהגענו לחניון לילה, עצרנו למלא מים. 3 דקות אחרינו הגיע קרוואן. אמא. 2 תאומים בני 9. ביחד ח"י. מקווה שאוסטר גאה בי.
כמה מפתיע, מפרדס חנה...
צריך לנסוע רחוק כדי לפגוש שכנים שלך.
זה כמובן משפט לא נכון. זה כמו "צריך לאכול פסוליה כדי לייצר קשרי מסחר טובים עם ניו-זילנד".
אז היה נחמד לנו ממש להיות איתם איזה יומיים בדיבורים על החיים ועל איך זה לחיות בקרוואן, וללמוד מעוד חברים לדרך דומה.
החלפנו טלפונים. נתראה על הרמה בעוד כמה ימים...
הילדים ממש התחברו. עכשיו הם יותר מח"י כי צריך לסכום גם את הילדים שלנו.
מה עוד אספר?
אחלה חניון!
בלילה הראשון הצטרפו הסוקול-טלים.
איתמר "הקריא" סיפור לכרמל. כמה חמוד. כמה לא קשור לתוכן של הספר...
אתמול הצטרפו אלינו מומויו, Pטל והילדות שלהם. היה מאד משמח.
פה בעצם חגגנו את ה-1 לספטמבר על כל המשמתע מכך. חינוך ביתי, שנת שבתון, לימודים בטבע, והתגלחת המפורסמת שלי. היא מפורסמת רק כי פרסמתי אותה הרגע.
אבל כל זאת בפוסט אחר.
למה?
כי אני עייף ולוקח שעות להוציא פוסט סביר לאוויר.
זה הזמן לספר שה-WIX הוא פלטפורמה מאד מצ'וקמקת. ממש איטית ולא נוחה לבניית פוסטים. אז אם מי ממתכנתי WIX קורא את הפוסט - תתפטרו ותעברו לגוגל. או תשפרו. גם טוב.
לקינוח: יוגב אוכל סושי. לא קשור לפוסט, אבל נחמד לראות ילד אוכל!
Comments