טוב, הכותרת נשמעת קצת דרמטית מדי...
הכל טוב.
אנחנו שמחים וטוב לנו ממש.
פשוט לטייל בקרוואן זה כנראה אומר גם קצת לעבוד בזה. לתפעל. והאמת, זה די כיף...
וגם קשה.
וגם - כיף.
אבל גם קשה.
ו...
נכון. כיף.
כמו בפעם ההיא, לפני 6 ימים כשחברים (אורי ומיכל סוקול-טל כפרה עליהם ועל ראשם המתולתל. חוץ מאורי) באו לבקר אותנו על הים. עם ג'יפ. ששקע.
ואז הערב-לילה עבר בגדול בלחלץ את הג'יפ. עם הג'יפ שלנו. כבוד גדול. ואז שלנו נתקע. ושל אורי מחלץ אותו, וזה וזה. כנראה לא רצה להרגיש חייב, הג'יפ. מן טיפוס כזה.
בכל מקרה, מהאירועים האלו שהם כיף. וקשה. אבל כיף.
אבל מה רציתי לספר בעצם? אה, כן. שלא הכל מתפרק. רק כמה דברים די נחוצים. נגיד הגלגל-עזר הזה שיש במקדימה של הנגרר. היה חדש מהניילונים לפני 10 ימים. אחרי בערך 3 חניות, ככה הוא נראה...
אז אני משתמש בבלוקים או מוטות עץ.
מה הם חשבו לעצמם, מתכנני הנגררים??? באופניים של הילדים יש 2 גלגלי עזר על 2 גלגלי אופניים. 1:1. זה סביר.
פה יש 4 גלגלים, ורק גלגלון אחד מצ'וקמק שצריך לסחוב איזה 1.5 טון...
האמת היא שהוא התפרק סופית כשניסיתי להרים את הייצול שלא הסכים להתנתק מהג'יפ ככה שבעצם הרמתי עליו גם את משקל הג'יפ... אבל עדיין, אשמים מתכנני הייצולים ועוזריהם! הייתי כותב מכתב לאיגוד שלהם, אבל גם אם יש כזה, מניח שהכל מיוצר בסין. והישראלים בתעשיה לא היו מצטרפים לאיגוד. אפ'חד אחר לא מעוניין להיות חלק מתעשיית ייצול הילדים בסין...
בינתיים גילינו גם שאחד מ-4 הג'קים שמרימים את 4 הפינות הלך פייפען.
גורנישט.
גווערצטרימינער.
מאז גם הפינה הזו על בלוקים.
...אבל חוצמזה - הכל טוב!!!