לא לדאוג. הכל יהיה בסגר.

אז הסתגרנו.

כלומר, נדרשנו להסתגר.

קדמו לשלב הזה במסע די הרבה שיחות למוקד המידע של המשטרה, 110 (ידעתם שיש כזה?), ולמוקד פיקוד העורף (104, מסתבר).

במשטרה אמרו שפיקוד העורף קובע מה מותר ומה אסור.

בפיקוד העורף אמרו שאין להם הנחיות לקרוואנים וכדאי לדבר עם המשטרה כדי לבקש שלא יתנו לנו דוח על זה שאנחנו לא עושים שומדבר שאסור.

במשטרה שוב אמרו שאין סיבה שנקבל דוח על כלום אבל את זה יחליט השוטר במקום.

בפיקוד העורף הציע מוקדן צעיר שאולי נרכוש שטח אדמה בבהילות ונמקם עליו את הקרוואן. לא טרחתי להסביר לו את מורכבות החיים, את הצורך בממון ואת נבכי הבירוקרטיה הנדרשת כדי לרכוש פיסת אדמה לטובת הסגר הנוכחי...

אז כשהסגר הפך לקשוח, כלומר באותה שעה 14:00 של יום שישי שעבר, היינו בדרכנו לירדנית.

מחסום משטרתי שכבר היה פרוש עצר אותנו, ואחרי ההסבר הקצר של 'אנחנו גרים בקרוואן, אין לנו בית אחר ואנחנו מתכננים לחנות אותו על הירדנית לתקופת הסגר' הוא רק אמר 'שמע, אתה חי את החלום שלי' ונתן לנו לנסוע...

אז, הירדנית (ובאופן יותר מדוייק, מתחם רוב-רוי):

מקסים פה, וגיא ומעיין שמנהלים את העסק הם אנשים טובים ממש, ויש פה קהילת תמהונים קסומה שאליה מצטרפים שביליסטים (מטיילי שביל ישראל יעני) ושאר מבקרים.

לרוב המקום שוקק מבקרים, אבל עכשיו יש פה בעיקר תרנגולים ואווזים.

ופה אנחנו בסגר. ואנחנו בסדר.

כנראה יותר בסדר מרוב עם ישראל כפרה עליו...

אפילו מרחק הליכה (AKA פעילות ספורטיבית) מהכנרת...:

יאללה, שנהיה כולם בריאים, ועם אחוז נמוך של קורונה בדם, ושלמרות הסגר כל אחד ימצא לעצמו מקום נחמד להרגע. מי שלא מצליח להסתנן לפה, לירדנית, שימלא גיגית. לפעמים זה גם נחמד.

אם אתה בן שלוש וחצי...