לשיר זה כמו להיות ירדן. או להיפך.
- Ben RL
- Sep 10, 2020
- 2 min read
הגענו לירדן.
ז'תומרת לתעלה המזרחית לאורך החולה. כי כאן מותר לחנות ובשאר הירדן אסור. ואנחנו אזרחים שומרי חוק.
ולא בא לנו שיפנו אותנו.
היה לנו כזה שנה שעברה עם הזולה במכמורת. ומי שלא זכה לסיים להקים זולה לתפארת, ולא לספיק לפתוח את הבירה לפני שהגיע פקח ואמר 'לפרק', ואז לפרק בחום הגדול ולהעמיס ולהתבאס רצח, לא זכה לשברון לב על-באמת...
אז תעלה מזרחית, מה יש?
זה נשמע כאילו שאני מתלונן, אז ממש לא. כלומר, להיפך. יש כאן פינות חמד שכל מני אנשים שיפרו ושיפצרו עם הזמן.
ואת שלנו מצאנו כמו בהזמנה. וסיפור המעשה שהיה כך היה:
את הקרוואן השארנו בצומת כח, שלא יגמר לו הכח. מילאנו מים, ויצאנו לתעלה. כמו פעם, בסיני. עם אריק.
נסענו מגשר נאות מרדכי דרומה, ולכל האורך יש פינות חמד.
איפה בדיוק? זה סוד. כלומר, נשלח את המיקום לכל מי שיבקש. אז בעצם, זה לא סוד.
בעוד אנו נוסעים דרומה ורואים אחד מוטורהום, שלוש זולות גדולות וכמה וכמה זוליות קטנות (מוצ''ש. חצי מהם יתקפלו הביתה בקרוב) אנחנו רואים ירידה לנחל שנראית מוצלחת בלי אף אחד ליד.
פה חשדתי.
אז אחרי שחוזרים מסיור מקדים של 12 שניות שאחריהן ברור שזה-זה, גם קולטים שמי שעזב פה לא מזמן גם השאיר מלא פירות טריים וקרים.
אני אמרתי 'קפצו לרגע, תיכף יחזרו. סימנו את המקום באמצעות אפרסקים ומלון'.
מעיין אמרה 'החליטו להשאיר בתור מתנה לבאים בתור'.
עכשיו, תמיד אני מעדיף את הפרשנות של קוגל לדברים. מעיין היא קוגל. לחדשים שבכם.
בכל מקרה, כדי לוודא ששתי הפרשנויות נכונות, מהר מהר אכלנו את הפירות ופרשנו מחצלת ושולחן כדי לסמן טריטוריה.
הלכנו להביא את הקרוואן. לפני זה מילאנו מים מצינור כיבוי, מה שהיה מיותר כי אנחנו על הירדן. אפשר למלא מים מ... אה... מהירדן.
כשחזרנו, הופיע קערת פירות חדשה ו-7 גמדים קטנים המתינו לתפור לנו את הנעליים.
והכל נכון.
חוץ מהגמדים.
וחוץ מהקערה השניה.
אבל זה מוכיח ש-
קוגל תמיד צודקת!
זו- קוגל:
Comments