סוף סוף סופיה

ההתלבטות האם לטוס היתה קשה. כי אנחנו תוך כדי מסע מופלא בארץ, אחרי זמן משמעותי וכיפי בירדן, ויהיה ממש מוזר לקטוע את זה (תכננו על הרי ירושליים, ואז להדרים).

בראש שלי, כל עוד זה זמני, ונשוב בקרוב לארץ להמשיך עם הקרוואן, אז מילא. אם זה לצאת ולא לשוב עד הקיץ, אז קצת מבאס.

חו''ל? מבאס? 'משהו לא בסדר איתך' אמר לי האוטו-קורקט.

זה בדיוק להיפך מאיך שחשבנו על המסע בהתחלה. (התכנון היה חו''ל, והארץ רק בתור מלחמת-אין-ברירה)

בכל מקרה, יש 3 מדינות שמקבלות ישראלים כרגע, למקסימום של 60 יום, ואי אפשר לעבור קרקעית אם אתה לא אירופאי... כלומר, אין לי מה לדאוג, עוד נשוב...

ההחלטה לאן היתה קלה. לאן שיהיה הכי זול לטוס ולחיות. בכל מקרה זו תהיה חוויה מעולה.

אז מצאנו טיסה הלוך ושוב לכל המשפוחה בפחות מ-1000 ש''ח.

בולגריה.

איך כל כך זול? וואלה, שום-מושג. זה אמנם העוף של ה-offseason, והיא הפכה קצת אחרי למדינה אדומה*, אבל הי... אחרי הסגר... מדינה שמוכנה לקבל ישראלים...

*במקרה שלנו, חזרה לשבועיים בידוד נודד בארץ לא ממש מטריד אותנו.

אז השארנו את הקרוואן האהוב ברוב-רוי ליד הירדן, עם חברה ששומרת ומטפלת, ויאללה חולצלארץ.

נתב''ג ריק. שתדעו. אם בא לכם לעשות רולרבלייד איפהשהו- די מושלם שם עכשיו!

ואז טסנו. זו תמונת אילוסטרציה מ-gettyimages. למצולם אין קשר בפופיק. שתדעו.

ויצאנו מהמטוס.

קר.

קצת גשם.

היינו אחרונים.

האוטובוס-מוזרצ'יק-של-שדות-תעופה כבר נסע.

אז חזרנו למטוס. עד שיביאו אחד חדש, מה זה זה?

והבנו שהגענו לאירופה בכמעט-חורף.

טוב, סופיה... יפה מאד פה. באופן כללי, זה שיש צבעים של סתיו בכל מקום - מופלא בעיני. כאילו לא צריך שומדבר אחר. הם יכולים להיות דיקטטורה אוסטרו-ימנית עם חוקי שריעה מוגזמים, אבל כל עוד יש להם עצי דולב גדולים כאלו... אני מבסוט.

הסתובבנו בפארקים וזרקנו עלי שלכת. סתם. עלי שלכת. מפתיע שאפשר לכלות ככה את הזמן שלך... גם אין שם ים, אז במקום בחול 'קברנו' את איתמר מתחת לעלים. תכלס, היה מאד כיף!

מה עוד?

הלכנו למוזיאון המנעולים הגדול של סופיה. היה נעול.

הגענו במקרה למוזיאון מ-ט-ו-ר-ף של מחצבים ומינרלים, אבני-חן ושאר דברים שמעיפים לדרור (הידוע בכינויו 'העורב') את הסכך. מאד מומלץ.

ראינו יונים. זה מה-זה נדיר. יונים. ועוד בעיר.

בכל זאת הרגשתי ששווה תמונה כי זה היה מאכיל יונים משקיע במיוחד...

ומסתבר שהם נוצרים שם, כל הגויים. אז הם בונים מלא מבנים גדולים כאלו. כמו בית כנסת, אבל עם הרבה יותר זהב. ולא מפריע להם ה'פסל ומסיכה'. די מרשים סה''כ...

ויש שם בניינים כאלו של דרום תל-אביב

(אולי מזמן לא ביקרתי בדרום תל-אביב).

ויש להם עוגות. מלא עוגות. ובאמת שכל מה שטעמנו טעים. הידד לחד-סוכרים!!!

הלכנו לאיזה קניון (paradise משהו) כי היו שמועות על לונה-פארק בלמעלה שלו. אז קורונה וזה, ואין פארק, אבל את קירות הטיפוס והטרמפולינות לא סגרו (בכלל, אין פה לחץ-קורונה. יש מסיכות, וריחוק סביר, ומעבל לזה- אנשים די רגועים)

הם היו ממש תותחים, הילדים. וחמודים.

מה עוד אפשר לספר על העיר הזו? היא קרויה על שם הקדושה סופיה. יש כמובן פסל גדול שלה אי שם במרכז.

* חדי העין יבחינו עד כמה הם השקיעו במחשוף ופטמות. שיהיו בריאים.

ערב אחד יצאנו למסעדה הבולגרית הקרובה למקום מגורינו (לטענת גוגל מפות). המלצר הסביר לנו שהם לא מכינים אוכל בולגרי, ושלח למסעדה אחרת. הם הסבירו שהם ממש אחלה וכל עוד יש לנו הזמנה שבוע מראש, אין בעיה. ושלחו לאיזה שם ארוך ומוזר.

אבל התחושה של 'שומדבר הוא לא סתם' מלווה אותנו מאד חזק במסע, וכך הגענו למרתף יינות לשעבר שהפך למסעדה סופר-מגניבה ואותנטית.

היה שווה להיטלטל קצת...