רוב-רוי
- Ben RL
- Nov 2, 2020
- 2 min read
זה מעניין שקל לכתוב (ואפילו הרבה) על טיול של חצי יום, וקשה לכתוב (אפילו מעט) על תקופה.
ואנחנו גרנו ברוב-רוי תקופה. ממש תקופה. כמעט חודש. הפכנו להיות חלק מהקבוצה הקסומה של יושבי-הרוב-רוי, טובלי-הירדנית-היהודים, המתקלחים-בנחל והמסתגרים-בפנאן.
אז קודם כל על הסגר (ופה כמובן, ליבי עם משפחות רבות מאד מאד שעבורן הסגר היה כיף כמו חוקן בריום) - היה לנו אחלה סגר.
כלומר, ממש הרבה מים נעימים ואנשים טובים...
הנה החלק של האנשים הטובים:
לאורך הזמן ברוב-רוי גילינו כל מני אנשים טובים. בעיקר התחברנו לגלית השתקנית (בשבועות הראשונים שלנו שם תקשרנו רק בתנועות ידיים. מאז היא חזרה לדבר ואנחנו המשכנו עם תנועות ידיים, כי זה כיף...)
ולהרצל-כפרה-עליו, שגר לו בזולה על הירדן ב...(קבלו את זה:)... בשנתיים האחרונות!!!
היו כמובן את מונטי ודבורה ונריין ושגיא ווובה וקודש-קודשים ונתנאל-שאסור-לקרוא-לו-בשמו וגיא ומעיין ומלאנתלאפים שביליסטים שעברו שם ללילה.
בשבועיים האחרונים שם הפכנו ממש למשפחה גדולה, גלית הרצל ואנחנו. זו היתה חוויה מאד מעניינת. ארוחות משותפות, שיחות לתוך הלילה, שחיה, שייט, קפה קפה קפה. משפחה. סוף סוף היה לדרור את האח הגדול שמעולם לא היה לו ולמעיין את בת-הזוג שתמיד רצתה. אפלטוני, למיטב ידיעתי.
הרוב-רוי הוא מקום מקסים. מלא טוטם(ים), פסלים ואמנות-אפרו-אינדיאנית (בחור תותח בשם נצר עושה שם דברים נפלאים):
אחרי אחת העבודות שלו, אספתי כמה שאריות והכנתי לנו שולחן לזולה. את השולחן השארנו לרוב-רוי במתנה, כי למה לא...
מה עוד? אכלנו. מלא. שטויות וגם דברים רציניים. סושי, נגיד, היה ערב טעים במיוחד!
חוצמזה גדדנו תמרים כמעט כל יום, קטפנו גויאבות, רימונים ואספרגוס.
מלא מלא שפע (רק מעצי בר או כאלו שהקטיף שלהם כבר הסתיים) מצאנו סביבנו. חוץ מאספרגוס. זה היה משהו שרשמתי סתם. זה גם עושה לפיפי מן ריח מוזר כזה...
היתה תקופה מופלאה ברוב-רוי. הגדולים למדו לעשות קפיצת ראש. בין היתר מ'העץ' שנמצא בגובה 1.5 מטר. איתמר למד לשחות. כולם התחזקו ממש, טיפסו על עצים ועמודים ועשו שטויות.
פגשנו כל מני אנשים.
- גם כאלו שבאים לשם במקרה (נגיד מישהי שמצאה את עצמה שם במקרה בלילה אחרי שהיתה באיבוד כמה שעות. אירגנתי לה אוכל ומקום לישון שם. היא תכננה לקום וללכת לאן שתככנה בבוקר. בסוף נשארה כמה שבועות...
-גם כאלו שבאים לשם כל יום וזה ממש חלק מהחיים שלהם.
- גם כאלו שאשכרה חיים על הנחל. ישראל אחרת שלא היינו פוגשים בלי לחיות שם בעצמנו. אנשים שנפלטו / שבחרו להתנתק מהחברה כמו שרובנו מכירים אותה.
ממש שמח על התקופה הזו.
לסיום: לא זוכר אם כבר העליתי את התמונות הללו, אבל הן כיפיות, אז מ'כפת לי?
שלומפרבובלעך. אין מילה כזו וזה חבל ממש.
(ברז עם מי שתיה. ממש מותרות נהדרות)
שלומפרבובלעך! מעולה! נראה שהיה לכם קסם של טיול! אתם קסם של משפחה! יאללה תחזרו כבר ובואו לבקר! נשיקות, הבת דודה המועדפת